<h1>כל בו סימן קמ"ה</h1>
<h2>דף ג:</h2>
נשאל לרשב"א מי שנשבע לפרוע לזמן פלוני או להזמין בתו לנשואין ליום פלוני ועבר ולא עשה כן באותו זמן אם עובר בכל יום ויום. והשיב כל שנשבע לעשות דבר וקבע זמן להשלמת מה שאמר אף על פי שלא עשה כן באותו זמן מחוייב הוא עדיין לעשותו לפי שאלו שני דברים האחד שנשבע לעשות דבר פלוני ולא תלה אותו בזמן. השני שקבל עליו לעשותו בזמן פלוני ואין זה תלוי בזה. אבל אם נשבע לעשות דבר ביום פלוני אם עבר ולא עשה שוב אין חיוב שבועה עליו ולוקה על שעבר על שבועתו ופטור מלעשות לו. ותדע לך דגרסינן בירושלמי דנדרים [פ"ח ה"א] נדר להתענות ושכח ואכל כבר אבד תעניתו. רבי אבא בשם רבנין דתמן אמרי והוא שאמר יום סתם הא אמר יום זה מתענה ומשלים כלומר שאם אמר יום סתם כבר קבל עליו להתענות יום אחד ואף על פי שהתחיל עכשיו להתענות אם שכח ואכל אין תשלום יום זה עולה לו משום נדרו אבל אם אמר יום זה אף על פי ששכח ואכל משלים זה ואינו חייב להתענות יום אחר.
<h2>דף יב.</h2>
ואם יש במקוה כ"א סאין מי גשמים ממלאין י"ט בכתף ופותקין למקוה על ידי המשכה והן טהורין. ומטהרת ברבייה ובהמשכה כלומ' דיש שם רוב מים כשרין והשאובין באו למקוה על ידי המשכה. ודוקא ברבייה ובהמשכה אבל כלה בהמשכה לא. ושעור המשכה פר"ת ז"ל ג' טפחי'.
ומי שאמר שמי הצנור פוסל את המקוה היינו כשנופלין מן הצנור למקוה אבל אם נפלו מן הצנור לקרקע המשכה היא וכשירה שכשיש למקוה כ"א סאה כשר המקוה גם לטבול בו. אבל שאובה שהמשיכוה כלה אין טובלים אך אם יוסיף ארבעים סאה של מי גשמים טהורין.
<h2>דף יב:</h2>
כתב הרב אלפסי ז"ל בהלכות נדה והיכא דלית ליה ארבעים סאה ומייתי מים שאובין ואמשיכינן מברא שפיר דמי דכי אתא רב דימי א' שאוב' שהמשיכוה טהורה. והני מילי דאית ביה רובא דהוה עשרים וא' סאה ודוקא שתהיה נמשכת על גבי קרקע מרחוק הרבה שכבר כלה כח המשליכין קודם שיפלו במקוה.
ואם חסר מארבעים סאה ונפל לתוכו שלשת לוגין מים שאובין פסלוהו מדרבנן. ודוקא משנים או שלשה כלים וכל שכן מכלי אחד אבל מארבע או ה' כשר כדאמרינן בפ"ק דתמורה. ולפי זה אין צריך ליקוב הדליין ששואבין בהם מים מן המקוה כדי לנקותו. ומ"מ טוב לנקוב אותם בכונס משקה.
